לילך גפרט-שפירא: מדריכת הורים ומאמנת אישית וזוגית בסיאטל

לילך גפרט שפירא היא שם דבר בקהילה הישראלית בסיאטל.

היא מדריכת הורים ומאמנת אישית וזוגית בשיטת ג'ון גוטמן, מעבירה הרצאות וסדנאות להורים בקהילה במגוון נושאים, מייסדת ומנהלת יחד איתי את קהילת "הורות יצירתית" בפייסבוק ובנוסף היא גם מתנדבת ב-PTA בכמה בתי ספר וב-Council. חוץ מזה היא נשואה באושר לליאור ומגדלת שלושה ילדים- שחר (12), תמר (10) ויותם (6). אשת חיל כבר אמרתי?

את לילך פגשתי לראשונה לפני 8 שנים דרך חברה משותפת ומשם דרכינו נפגשו במלא צמתים- קורסים שלילך העבירה, פעילויות משותפות בקהילה, ועד ההורים (PTA) בו שתינו היינו ה-President ועד לניהול משותף של קבוצת הפייסבוק "הורות יצירתית" כי כשהחיים מפגישים אותך כל כך הרבה פעמים עם בן אדם מסויים כנראה שיש לכך סיבה :)

לכבוד חגיגות שנה לקבוצת הפייסבוק "הורות יצירתית" נפגשתי עם לילך כדי לשמוע על חווית הרילוקיישן שלה, איך היא מג'נגלת בין המחויבויות השונות ולקבל ממנה עצות לאנשים חדשים שעוברים לאזורנו.

תודה לילך שהסכמת להתראיין! בואי ספרי לי קצת את סיפור הרילוקיישן שלך.

הגענו לפה באוקטובר 2012. הזיכרון הראשון שיש לי אלו הבילויים המשפחתיים שלנו ל-QFC כדי לראות את כל סוגי הדלועים. זו הייתה חוויה! כל הבית היה כתום ומלא ב-Pumpkins. זו החוויה הראשונה שלי מסיאטל- זה, השלכת המדהימה ו-Party city לקנות תחפושות ולהתכונן להלווין. חודש אוקטובר הוא חודש אהוב בגלל שהגענו לפה וכל הטוב הזה נפל עלינו.

לילך גפרט שפירא

אם אני הולכת צעד אחד אחורה, אז בכלל לא רציתי לבוא לפה. לא רציתי רילוקיישן ולא עניין אותי לגור באמריקה. גרנו בתל אביב והיו לנו חיים כיפיים מאוד, נהניתי לגדל ילדים, הייתה לי קריירה טובה ולא התחשק לי לעבור. אבל ליאור בעלי קיבל הצעת עבודה ואמרנו "יאללה, ניסע לשנתיים שלוש". (צוחקת). שנתיים שלוש הפכו לשמונה שנים כי זה באמת מקום שקשה לעזוב. סגרתי את העסק שלי בארץ ועברנו לפה. עד שלא התיישבנו במטוס לא באמת האמנתי שנגיע כי זה לא נראה לי הגיוני בשום צורה. זה היה תהליך מאוד מסובך שנגמר בזה שהגענו לרדמונד.

קשה להגיע כשאת לא ממש רוצה.

זה לא שלא ממש רציתי. הגענו לפה באוגוסט לסיבוב בתים עם הבנות, רצינו לראות את האזור והיה מאוד כיף והאזור מצא חן בעינינו. אני אהבתי את החיים שלי בארץ והייתי קשורה לאחותי ולאבא שלי ולכן זה היה מעבר קשה.

הגענו עם שתי בנות- שחר הייתה בת ארבע וחצי ותמר בת שנתיים וחצי.

קיבלנו דיור זמני בקירקלנד והתחלנו לחפש בתים עם סוכנת אמריקאית של מיקרוסופט והיא הראתה לנו כמה בתים ואחד הבתים במקרה היה באזור אודובון (Audubon elementary) ברדמונד- בית ישן, ענק עם חצר מטורפת והחצר הזאת קנתה אותי. שחר התחילה שנה אח"כ באודובון ולכן חיפשנו להישאר באזור וככה התגלגלנו לבית שלנו.

יש לי סיפור קארמתי עם הבית שאנחנו גרים בו היום. כשליאור טס לפה באפריל והתחיל לדבר על רדמונד נכנסתי לרדפין (Redfin) או זילו (Zellow) ורציתי לראות איזה בתים יש פה באזור והבית הזה שאני גרה בו היום היה להשכרה והסתכלתי ואמרתי "איזה בית מגניב". לקראת המעבר יצרה איתי קשר סוכנת הנדל"ן איריס קלח. הזכרתי לה את הבית הזה והיא אמרה לי "תעזבי אותך, הבתים פה נחטפים בדקה, עד שתבואי הוא כבר יהיה מושכר". ואז הגענו ושכרנו בית אחר. כשהתחלנו לחפש בתים למכירה הבית שנמצא היום לידינו היה למכירה ואני אומרת לה "תקשיבי, כשרק דיברנו על לעבור ראיתי את הבית הזה להשכרה. אולי הוא פנוי? תבדקי לי." היא באמת בדקה ואמרה לי שהוא שייך לישראלים ומושכר ואחרי חצי שנה שהמשכנו לחפש היא מתקשרת ואומרת לי "הבית שרצית יצא לשוק". באנו לראות את הבית בשישי בבוקר, בשישי בצהרים הגשנו הצעה ובשישי בערב קיבלנו את הבית. הרגשתי שהבית הזה חיכה לי ואני מאוד אוהבת אותו עד היום.

כשהגעתם לפה הכרתם את הקבוצה בפייסבוק "ישראלים בסיאטל"?

בטח! התחברתי אליה עוד מהארץ. הייתי עוקבת אחריהם באדיקות.

והרגשת שהיא עזרה לך?

מאוד. אני בן אדם שצריך שהכל יהיה מאוד מאורגן והיה לי גוגל מפס עם נקודות שאנשים ציינו מהקבוצה, היה לי את ה Early world שלשם הכנסתי את הבנות. היה לי את ה Happy Nest של עידית. לפי מקומות שאנשים ציינו בניתי לי מפה של האזור וזה הפך את זה ליותר מוכר ועזר לי בהתאקלמות.

כשהגענו יצרתי קשר עם "מעגלים", הלכתי למפגש ושם פגשתי מישהי שהפכה לחברה טובה. חברה אחרת הכרתי כשהם תכננו לעבור לפה ושיתפתי אותם במידע שהיה לי על גנים.

מה הכי עזר לך להשתלב בשלבים הראשונים?

כמו שאמרתי קבוצת "ישראלים בסיאטל" וגם הקהילה הישראלית פה מאוד חמה ומקבלת. כשלקחתי את הבנות ל Happy Nest פגשתי ישראלים מאוד נחמדים וכולם מאוד שמחים לעזור, להזמין לארוחת ערב. חוץ מזה, הסובלנות שיש פה לזרים היא יוצאת דופן. אנשים שמחייכים אלייך או שלא ממהרים לתקן לך את המבטא או מקבלים בהבנה את חוסר הביטחון שלך כשאתה מגמגם, לא דוחפים אותך בתור. זה עזר בהתאקלמות וגרם לי להתאהב פה באזור.

מה את הכי אוהבת פה באזור?

סובלנות של אנשים, איכות חיים- לא צריך למשכן כליה כדי לקנות אוכל אורגני, אפשר לקנות בית גדול, אוטו של שבעה מושבים ושאף אחד לא יצפצף לך בכביש וזה שירוק פה ושיש פה אויר נקי וצלול. נעים לי שכשאני עוצרת במעבר חציה לא רק שלא מצפצפים לי מאחורה גם הולך הרגל מנפנף ואומר לי תודה בניגוד לארץ. הסבלנות והסובלנות למישהו אחר, אין התנשאות ואף אחד לא מתקן אותך.

יצא לך להתערות באוכלוסייה המקומית-אמריקאים, זרים אחרים?

כן. הרבה מאוד. קודם כל דרך ה PTA אני מוקפת במעגלים של לא ישראלים. יש נשים מסביבי שהן לא ישראליות ואני לגמרי קוראת להן חברות. זה יותר קל עם הקהילה הישראלית אבל כן.

האם את אוהבת לטייל פה? האם יש פה יעד שזכור לך לטובה?

אני אחלק את התשובה שלי לשתיים.

אני לא אוהבת לטייל במובן ההליכתי של העניין, כלומר הייקים. לא ברור איך מצאתי את עצמי בסיאטל ולא במנהטן כי אני מאוד סיטי גירל. אני אוהבת ערים גדולות. אני אוהבת את מנהטן, פריס, לונדון, תל אביב. אני ילדה עירונית. פעם ראשונה שראיתי תולעת כשבאתי לשתול שתיל, נתתי לבעלי את הכפפות ואמרתי לו- "תודה, אני אקנה עגבניות בטריידר ג'ו (Trader Joe’s)". פעם ראשונה שיצאתי עם חברות פה התבאסתי מזה שאני צריכה להזיז את האוטו כדי לצאת מהבית ,אחר כך מהחושך ובסוף מזה שיצאנו רק ב-20:30 וב-21:00 המלצר כבר עם החשבון ביד והתיק על הגב.

לקח לי זמן להתאקלם לאווירה הכפרית משהו שיש פה אבל אנחנו יוצאים לפעמים להייקים כי בעלי אוהב והטבע יפה. כשאני יוצאת אני נהנית וכיף לי אבל אני חושבת שאחד היעדים הכי מוצלחים מבחינתי לטיול זה קליפורניה- דיסנילנד, לוס אנג'לס.

חופשה אולטימטיבית שאני זוכרת היא החופשה לביג איילנד בהוואי. מינון מושלם של חופים, פינוק, הייקים, הר געש, צפייה בכוכבים. מבחינת מקום מדהים שהיינו בו אני חושבת שהרי הרוקי הקנדיים הם ה-מקום. אין מקום שיתחרה ביופי המדהים שבו.

וכמובן שיש פה במרחק נסיעה המון מה לראות. רק לאחרונה היינו בלייק שלאן (Lake Chelan), בגליישר במונטנה (Glacier national park), בלונג ביץ' (Long Beach) והיה מקסים.

יש לך הרבה כובעים- מנחת הורים וקבוצות, מתנדבת ב-PTA, מנהלת את קבוצת הפייסבוק "הורות יצירתית" וכל זה בנוסף להיותך אמא, רעיה, אשה, חברה. איך את מצליחה לג'נגל בין הכל? מה סדר העדיפויות שלך?

שאלה טובה.. בסדר העדיפויות שלי זה קודם כל אני והמשפחה. ועכשיו בקורונה הרבה דברים זזים הצידה כדי לאפשר לעצמי ולנו מקום גם ברמה המשפחתית והזוגית ועם הילדים. אני לא עובדת בשעות שצריך אותי פה. אני נמצאת איתם. גם אם זה על חשבון. הייתה תקופה שהייתי צריכה שהערבים שלי יהיו יותר פנויים אז פיניתי את הערבים ועשיתי פחות קבוצות. מעבר לזה אני חושבת שאני מנסה לתת לכל דבר את המקום שלו. אני מאוד אוהבת עשייה, זה משמח אותי, ממלא אותי באנרגיה. אני לא עושה דברים שאני לא אוהבת. אני אומרת תודה על הפריבילגיה שיש לי לעשות ולעבוד בעבודה שאני אוהבת. כשהגענו לפה נתתי לעצמי את הזמן לעצור ולחשוב. בשלוש שנים הראשונות שלנו פה לא עבדתי, ילדתי את יותם (תופעה נפוצה פה ברילוקיישן, לארגן לעצמך עוד ילד) ועצרתי וחשבתי מה בא לי. יש יתרונות פה ברילוקיישן לעשות לעצמך מעין משבר זהות שאפשר להתחיל מחדש. שאלתי את עצמי מה בא לי- בא לי ללמוד? בא לי לעבוד? בא לי להתמקד ברפואה משלימה או בהורים? אולי בא לי ללמוד משהו חדש? ובאמת הלכתי ללמוד פה- למדתי קואוצ'ינג ו-CBT ו-ACT ולמדתי קואוצ'ינג זוגי שזה לא משהו שחשבתי בכלל לעשות בארץ. פשוט נתתי לעצמי את האפשרות לעצור ולחשוב. ומאז אני עושה מה שאני אוהבת. הרבה פעמים אני מנסה דברים חדשים ומגלה אם זה נכון לי או לא.

לילך ומשפחתה

הרילוקיישן חיזק את מה שעשית?

בארץ עסקתי יותר ברפואה משלימה וברפלקסולוגיה. כשהגעתי לפה הייתי צריכה לבחור גם מבחינת לימודים, כי לדוגמא אם הייתי רוצה לעסוק פה ברפלקסולוגיה הייתי צריכה להוציא מחדש את התעודות. ואמרתי לעצמי- זה הזמן להחליט במה להתמקד, אי אפשר לעבוד כל כך הרבה שעות במיוחד פה ברילוקיישן, כשאת חייבת להיות אמא במשרה מלאה ורציתי גם להתנדב ולהיות מעורבת בביה"ס, אז ויתרתי על הרפלקסולוגיה וחיזקתי יותר את העניין ההורי.

את מרגישה שזה היה כיוון נכון עבורך או שאת מצטערת על ההחלטה?

יש לי קצת געגועים לרפלקסולוגיה כי זאת שיטת טיפול מהממת. לא נטשתי אותה לגמרי, אבל הרבה פחות. אני כן מאוד אוהבת את מה שאני עושה ואני מרוצה מהכיוון שהתמקדתי בו.

אני קמה ב-6 בבוקר כי אני יודעת שיש לי טיפול ב-7 בבוקר וזה כיף לי. אם לא הייתי אוהבת לעשות לא הייתי מצליחה לקום ב-6 בבוקר.

בקבוצה הורות יצירתית אנחנו חוגגות שנה!

מה גרם לך להקים אותה? מי קהל היעד שהתכוונת אליו?

אני לא אושיית פייסבוק אבל מה שקרה, שהיה חורף מושלג ונתקענו בבית עשרה ימים והתחלתי לפרסם בפייסבוק פעילויות שעשיתי עם הילדים והייתה התלהבות גדולה מזה. אז פתחתי עמוד כי לא רציתי להעמיס על הפרופיל העסקי שלי והיה כיף והמשכתי להעלות תכנים גם כשהשלג נגמר. ומישהי אמרה לי "רציתי לשתף אבל אי אפשר לשתף בעמוד של מישהו אחר אז אולי תפתחי קבוצה?" ולא היה לי מושג מה זה קבוצה בפייסבוק אבל אמרתי "סבבה" ופתחתי. ומפה לשם נהיה בייבי רביעי. אני בודקת מה שלום הבייבי ברמה שאני בודקת מה שלום הילדים שלי.

מה את מאחלת לקבוצה לקראת השנה הבאה?

שתגדל ותפרח. שאנשים ימשיכו להיתרם מהקבוצה ולתרום לקבוצה. שנמשיך לפרגן האחד לשני ולקבל השראה האחד מהשני שזו בעצם מטרת הקבוצה, להתמודד יחד עם כל האתגרים של ההורות וללמוד לחשוב בצורה יותר יצירתית.

את מרגישה שאנחנו מצליחות לתת את המענה לקהל היעד?

אני ממש מרגישה. אני מקבלת המון אהבה מהאנשים בקבוצה- אנשים כותבים תודה רבה, אנשים מתייגים אנשים אחרים. יש כל כך הרבה קבוצות וזה לא מובן מאליו שאנשים נכנסים, כותבים, מעירים. אני מאוד מרגישה אהבה ופרגון.

מי קהל היעד של הקבוצה?

הראשונות שהצטרפו היו כמובן נשות סיאטל וכמה חברות שלי מהבית. אבל התחלתי את זה לכל הורה שרוצה לקבל טיפים ורעיונות להורים, לדבר על הורות וללמוד הורות. ואני מאוד אוהבת שהקבוצה שלנו בינלאומית ויש בה נשים וגברים מכל העולם שמתעניינים בהורות.

איזה מסר את רוצה להעביר לאנשים חדשים שמגיעים לקהילה שלנו?

לא לפחד לדבר עם אנשים, לא לפחד לבקש עצות כי אנשים שמחים לעזור ולתרום וכולנו היינו חדשים. יש אנשים כמוני שצריכים רשימות והכל מסודר או אנשים שאחרים שמגיעים ואומרים "יהיה בסדר" אין נכון ולא נכון. יש יתרונות לגור בקיבוץ הישראלי אבל גם לא לפחד לעשות מה שמתאים לכם גם אם זה לא מה שכולם כביכול עושים. לדוגמא בית הספר רדמונד אלמנטרי (Redmond elementary) ששמענו עליו שמועות איומות התגלה אחלה ביה"ס. לא תמיד צריך ללכת אחרי העדר ולא לפחד.

מה היית רוצה להגיד לאישה חדשה שמגיעה לאזור שלנו?

יש לי כמה מסרים חשובים.

קודם כל קחי את הזמן, אל תרוצי. כשעברנו לפה פגשתי מישהי שאמרה שהיא נותנת לעצמה שלושה חודשים להתאקלם ואני אומרת-קחי את הזמן, תנשמי, קיבלת הזדמנות של פעם בחיים להחליט מה בא לך אז תחפשי מה כיף לך לעשות. אני גיליתי פה את הספריות ואת טריידר ג'ו וככה גיליתי גם מה אני לא רוצה לעשות. גיליתי שלא כיף לי להיות עקרת בית כי אני לא טובה בזה ואני לא אוהבת את זה ואז ההתנדבות מאוד מילאה אותי.

המסר השני הוא לא לחפש אשמים. בייחוד נשים שבאות אחרי הגברים מוצאות את עצמן מאשימות. בסופו של דבר הייתה פה בחירה מודעת וזה לא עוזר להאשים.

ולסיכום, לשכוח מהתפיסות הישראליות לדוגמא התפיסה של "לא לצאת פראייר" שאני שומעת אותה כל פעם, כשאני מספרת שאני מתנדבת. לשחרר סטיגמות על האמריקאים- שהם לא חכמים, שהסמול טוק מזוייף. כל מיני משפטים שאנו כישראלים הגענו איתם לארה"ב וגיליתי שהם כל כך לא נכונים. אני ממליצה לשחרר אמונות ולהיפתח למקום חדש.

איך אפשר למצוא אותך?

אפשר לפנות אלי לאימייל lilach.geppert@gmail.com, דרך הדף העסקי שלי או דרך הקבוצה "הורות יצירתית".

תודה לילך, היה מרתק!