כל מי שגר בסיאטל מכיר את התמונות הצבעוניות של דנה ברנזון.
כל תמונה של דנה מספרת סיפור של אושר, צבעים ואופטימיות, וכשדנה מתחילה לספר את הסיפור שמאחורי כל תמונה, אי אפשר שלא לשמוע את ההתלהבות והחיוניות בקולה.
יחד עם זאת, מעטים מכירים את הגישה הבאמת אופטימית שלה לחיים. בנוסף לאנרגיות הבלתי נלאות, דנה מאמינה בלהגיד "כן" להזדמנויות בדרך, והן אכן מגיעות.
גם אני, שמכירה את דנה כבר 10 שנים, גיליתי דברים חדשים ואני מזמינה אתכם לקרוא את הראיון המרתק על מסע הרילוקיישן שלה וליהנות מהאושר והצבע המלווים אותה בכל מקום.
זהו ראיון מאוד אישי, סיכום קצר של כמעט 15 שנים, של אישה שהתמודדה באופן יצירתי עם שינויים ומעברים בחייה, אמהות, התבגרות וכמובן גם תחומי עניין ולימוד חדשים.
דנה, בואי ספרי לי איך התחיל סיפור הרילוקיישן שלך
בעלי ואני הגענו לסיאטל, וושינגטון לפני 14 שנה במסגרת רילוקיישן. הייתי בחודשי הריון ראשונים (עם בננו הבכור אריאל), לא הכרתי אף אחד ולא ידעתי לאן פניי מועדות.
ערב אחד, כשהיינו אצל חברים, נודע לי שמחפשים מרכזת לשבט הצופים המקומי והציעו לי להתמודד לתפקיד (במסגרת עברי ונסיוני הרב בתנועה). כמובן שהמחשבה הראשונה שלי הייתה- "מה פתאום? אני בכלל בהריון מתקדם". אבל בדרך הביתה, כשחשבתי על זה שוב, נזכרתי בחוויות ילדותי בשבט צופי רמת-חן והרגשתי שזו הזדמנות שאני חייבת לנסות. התמודדתי והתקבלתי.
מאוד נהניתי מתפקיד מהנה ומגוון בו הייתי אחראית על כל ההדרכה, התכנים, הפעולות והטיולים.
תוך כדי התפקיד ילדתי את אריאל. אני זוכרת שהיינו צריכים לטוס למחנה חורף של המדריכים מכל הנהגת צפון אמריקה לסנטה ברברה קליפורניה ולקחתי איתי את התינוק (שינק מסביב לשעון) ואת בעלי (שיעזור עם הלוגיסטיקות מסביב). כולם היו ילדים צעירים סביבי ואני ג'ינגלתי בין הדרכה -להנקות- להקמת כתובות אש- ולשירי מורל שבטיים ועוד. זה היה מחנה מאתגר אבל אני לא מתחרטת לרגע, כי הרגשתי שאני מגשימה את עצמי, מצליחה לבלות בין לבין וכמובן גם לתת ערך מוסף למדריכים.
לאחר סיום תפקידי כמרכזת השבט, מצאתי את ייעודי הבא כ- Executive director של ארגון לשכת מסחר ישראל- וושינגטון, Washington Israeli Business Counsel. בנינו את הפעילות מאפס. היו לנו שיתופי פעולה עם הנספח הכלכלי של ישראל בסן פרנסיסקו ועם הטכניון, הבאנו קניינים ועבדנו גם עם לשכת המסחר של סיאטל. אני הייתי מעין One Man Show ונתנו לי יד חופשית להביא רעיונות ל-Board Of Directors. עבדתי שם 7 שנים פוריות וגדושות בחוויות, אירועים ושיתופי פעולה. במהלך השנים הללו אף ילדתי את בתנו השניה, מאיה.
בשלב הזה הוחלט, שהפעילות בוושינגטון תעבור תחת חסותו של הנספח בסן פרנסיסקו.
ושוב, אחרי כמעט עשר שנים בארה"ב, הייתי צריכה שוב להמציא את עצמי מחדש, עם תינוקת חדשה בבית.
במקביל לתפקיד האחרון שלי, יום אחד במסגרת שיטוטי בקוסטקו, קניתי מצלמת DSLR בלי להבין בסוג הדגם שבחרתי, באמת ממש בלי מחקר מעמיק (פשוט ידעתי שאני יכולה להחזיר אותה ולכן לא התלבטתי יותר מידי). התחלתי להשתעשע איתה ואז הגיעו מחמאות מכיוונים שלא ציפיתי להם. חברה אחת טובה מאד שלי מסיאטל ממש פרגנה לי ולקחה את זה צעד גדול קדימה והזמינה אותי להיות הצלמת ביום ההולדת של הבן שלה ומשם בעצם הכל התחיל להתגלגל, בלי שתכננתי יותר מידי. פתחתי דף עסקי בפייסבוק והנה נוסף לי הטייטל של "צלמת" לרזומה.
מאוד נהניתי מהצילום, מהמפגש עם האנשים, ומהחוויות האותנטיות שהצלחתי להעביר דרך העדשה. פיתחתי את עצמי דרך קורסים מקצועיים ובמקביל גם בתחום השיווקי.
עם הזמן למדתי שאני אוהבת לצלם בעיקר אירועים, פורטרטים וצילומי משפחה. כיום רוב הלקוחות מגיעים אלי בעיקר מפה לאוזן שזה הפרסום הכי איכותי ואמין שיש.
אני יודעת שאת היום עובדת בחברת JFrog (שאף יצאה להנפקה לפני מספר חודשים) ואני תוהה איך את מספיקה ומצליחה לעשות הכל בכזאת הצלחה ונחישות?
להיות בעלת עסק עצמאית זה מאוד מלחיץ ותובעני. הוכחתי לעצמי במשך מספר שנים, שאני יכולה להיות עצמאית, לבנות עסק מאפס ולקדם אותו בהצלחה על אף כל הקשיים שבדרך.
אבל, כאשר פנו אלי מ JFrog כשחיפשו מנהלת משרד לצוות המקומי שלהם בסיאטל, ידעתי שזו הזדמנות מעניינת ושאני רוצה לנסות. למען ההגינות סיפרתי שאני צלמת ושיש לי עסק אבל הם לא ויתרו והוחלט שאני אוכל לצלם במקביל (כל עוד זה לא יפגע בתפקיד), אז הסכמתי!
התחלתי לעבוד וגיליתי חברה מדהימה עם אנשים מוכשרים, אכפתיים, ומקצועיים. ממש זכיתי. חברה שהיא משפחה והרבה הרבה יותר. מה שהוביל באופן טבעי לירידה בכמות עבודות הצילומים וקיבלתי זאת באהבה רבה.
אני עדיין מצלמת מספר פרויקטים נבחרים אבל את ההשקעה, האנרגיה והתשוקה העברתי עכשיו ל JFrog. במהלך הזמן צוות הניהול של החברה הבחין בכישוריי ויכולותיי וקיבלתי את תפקיד ה- Marketing Integrator בחטיבת השיווק של החברה. עברתי תפנית בקריירה עם צוות חדש ומקום להתפתח בו. אני לומדת המון כל יום ומרגישה ברת מזל.
נראה לי שאת בחורה שאומרת כן להזדמנויות ולאתגרים. את אומרת "ננסה" וככה לא מפספסת.
אני משקיעה במה שקרוב לליבי, בתשוקות שלי וזה מקדם אותי להצלחה בתוצאות שנראות בשטח.
תמיד היית כזו או שהרילוקיישן שינה אותך?
אני חושבת שהמצאתי את עצמי מחדש ברילוקיישן. מכיוון שהזדמנויות צצות כל הזמן, למדתי לבחור לקדם את החוזקות שלי בהן אני יכולה לתת ערך אמיתי.
איזה עוד אתגרים את זוכרת כמשמעותיים בתהליך שעברת?
אתגר אחד שהיה לי היה להגיע לסיאטל בהריון וללדת עם תמיכה רחוקה של המשפחה האהובה בישראל ועם יחסית מעט חברים. להיות אמא במקום זר וחדש היה בהחלט מאתגר.
אתגר נוסף היה להכיר אנשים חדשים, כי בזמנו עוד לא היה פייסבוק והיה קשה יותר להכיר אנשים, בעיקר ישראלים כמובן. במשך הזמן, הכרתי חברים דרך הילדים. דרך נוספת הייתה ההתנדבות הקהילתית שנחשפתי אליה כאן. התחלתי להתנדב ולפעול למען הקהילה הישראלית והיהודית באזור וזה נתן לי הרבה סיפוק של עשייה.
לאורך השנים בסיאטל, יזמתי מספר פרויקטים מגוונים לקהילה הצעירה והצומחת. לדוגמא, פרוייקט פורים: "החלפת משלוח מנות קהילתי". הובלתי את הפרויקט מספר שנים בו השתתפו מאות משפחות מכל האזור. פרויקט נוסף שעזרתי בהקמתו היה פעילות נטיעות בט"ו בשבט לכל הקהילה הישראלית והיהודית שגרה באזור. בנוסף, נבחרתי לקחת חלק במחזור הראשון בפרויקט גוונים של ה IAC למנהיגות קהילתית.
הפחיד אותך לפתוח עסק עצמאי במקום רחוק ובשפה זרה?
לא. דווקא השפה והמבטא הם יתרון לדעתי ויש בהם קסם ואותנטיות מיוחדת.
נכון שהאנגלית היא לא שפת האם שלי אז לפעמים המילים נתקעות, אבל זה לא חוסם אותי או גורם לי להרים ידיים. אני זורמת ולפעמים אפילו צוחקת מהסיטואציות המביכות האלה.
יש לך פרוייקט צילומים שאת זוכרת במיוחד?
אני זוכרת פרויקט מיוחד שזכיתי ללוות בארגון ההומניטרי TAG.
נבחרתי כצלמת מקומית להתלוות למשלחת בינלאומית למיאנמר (בורמה) לתעד את העשייה המבורכת של הארגון שם. הארגון חולק את מיטב המומחיות הישראלית עם קהילות חלשות, ומספק השפעה בת קיימא, ניתנת להרחבה ומדידה, ומועילה לאלפי אנשים במדינות מתפתחות.
את המסע המדהים הזה שם חתמה תערוכת תמונות אותנטיות, שמטרתה הייתה העלאת מודעתו של הארגון וגיוס כספים להמשך פעילותו בשטח.
חוויה מעניינת היתה לפגוש שם את זיו קורן, צלם עטור הפרסים שהגיע מישראל לאותה המטרה (מטעם בית החולים איכילוב שלקח חלק בפרוייקט). באחד הבקרים, צילמנו יחד בבית החולים הרעוע לידה עוצמתית במיוחד, אבל זה כבר לראיון אחר.
התמונות שלך כל כך חיות. אני תמיד מרגישה שהן מספרות סיפור. האם זו הכוונה שלך כשאת מצלמת?
זה בא לי באופן טבעי וכמעט בלתי מודע. אני תמיד רואה סביבי עושר של צבעים, שמחה ואופטימיות.
אחרי יום של טיול ביחד, בעלי אומר לי "מה? אלה תמונות מהיום? היינו שם יחד?" ואני עונה לו- "אתה צוחק עלי? ברור שמהיום!"
אני רואה שאת מצלמת הרבה תמונות מטיולים שאת עושה ברחבי ארה"ב.
אני מאוד אוהבת לטייל ולגלות מקומות חדשים. אנחנו כמשפחה משתדלים לטייל כמה שאנחנו יכולים ולמצות כל מקום שאנחנו מגיעים אליו. אם מישהו מחפש רעיונות או מסלולים אני תמיד שמחה לחלוק מהידע שצברתי.
איזה מסר את רוצה להעביר לאישה שרק מתחילה את תהליך הרילוקיישן שלה?
אני רוצה שתדעי שרילוקיישן הוא אפשרות מדהימה לפתיחת דף חדש. את לומדת להכיר את עצמך ואת היכולות שלך מחדש מבחינה תעסוקתית, חברית, זוגית ומשפחתית. האפשרות הזו היא מתנה של החיים וצריך לנצל אותה.
אל תפחדי לבקש עזרה ומידע כשצריך. תהיי מעורבת בקהילה גם אם את חושבת שהגעת לזמן קצר. ההתנדבות היא מאוד מספקת ופותחת המון אפשרויות.
ואחרי כל אלה, אני רוצה להדגיש כמה חשוב להגיד כן להרפתקאות ולא לפחד מהתנסויות חדשות.
תהיי פתוחה לעולם ולהזדמנויות והן כבר יגיעו.
תודה רבה דנה! למדתי המון ואני מבטיחה להגיד יותר "כן" להזדמנויות שיגיעו 🙂
איפה אפשר למצוא אותך?
יש לי דף פייסבוק בשם Dana Photography ואתר בכתובת https://danafb.wixsite.com/danaberenson שם אפשר למצוא אותי וליצור איתי קשר.
עוד תמונות של דנה משוק הכרמל בישראל
**תודה לדנה ברנזון על התמונות. כל הזכויות עליהן שמורות לה. **
Comments